יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 24

האזינו לפרק מספר 24 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

ערב יום הכיפורים הגיע. דקות אחדות לפני כניסת החג, נשמע צלצול הטלפון. "גברת גולן…" החזרתי את השפופרת למקומה, בטרם סיים הקול המעוות את דבריו. שמוטת כתפיים, הבטתי במראה שבחדר האמבטיה. שתי עיניים מוקפות בצללית כהה החזירו לי מבט מבוהל. בלעתי חופן כדורים, והתעוררתי רק עם סיום הצום.

למחרת בבוקר הלכתי לעבוד. כל אימת שנשמע צלצול הטלפון, נתקפתי פאניקה. לפתע הופיעו מולי פניו המוכרות של אחי אלי. "יואב התקשר", אמר, "מצאו אותך שרועה על הרצפה, מחוסרת הכרה". הנהנתי בלאות, מתעלמת ממבטיו של אחי.

"אני לוקח אותך הביתה", פקד בקצרה. נכנסתי לרכב והתיישבתי לצידו, משעינה את ראשי לאחור ועוצמת את עיניי. שתקתי עד הבית.

לא הלכתי עוד לבנק. מזון כמעט שלא בא אל פי, ומשקלי ירד במהירות מסחררת. יפה הבריאה, שלא ביקרה אצל הרופאים שנים ארוכות, לא היתה עוד. מחושי לב, כולסטרול בשמיים ואזהרות חמורות של רופאים, שאם לא אשנה הרגלים, יהיה סופי רע ומר. לא פעם ולא פעמיים התפרצתי בזעם, מסרבת לספר מה עובר עליי, מתכנסת בעצמי, עד לפעם הבאה. מי שהעז לשאול לשלומי, חטף. "אני בסדר גמור, אין לי כלום. הניחו לי", הייתי נובחת בקוצר רוח. הפכתי לבלתי נסבלת. רוב הזמן הייתי בוהה, מחשבה אחת בראשי: מתי הטלפון הבא, ומתי האסון יגיע. ידעתי שאינני רוצה לחיות עוד. קודם אעשה סדר בבלגאן הנוראי, ואחרי זה אמות, חשבתי.

רק לאחר שלושה חודשים ההטרדות באו אל קצן, ואיש לא התקשר שוב לאיים על חיי ילדיי. אולם מצבי לא השתפר. אדרבא. התסכול הלך וגבר. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהבנק סירב להאמין לי. לא יכולתי לקבל את העובדה שעשרים שנות עבודה מסורה יורדות לטמיון, ושלפתע, ללא סיבה מוצדקת, תבוא אל קצה קריירה שהיתה מושא חלומותיי. העוול בער בתוכי וקרע את נפשי לגזרים. חופשת המחלה המאולצת שלי התקרבה לסיומה, ולבי ניבא רעות.

חודש עבר, וזכיתי לביקור בית מפתיע של אחד מבכירי הבנק. המנהל הבכיר הגיע ל"ביקור חולים" כדבריו. אולם בפועל המניע לביקור היה שונה לחלוטין. הוא ביקש לשכנע אותי לעזוב מיידית את הבנק. "ושוב", טרח להדגיש, "בבדיקה שערך הבנק לא נמצא דבר וחשדותייך נבעו, ככל הנראה, מעייפות ומתח רב". האיש הציע לי להמתין עד לסוף חודש מרץ, וכך לקבל תוספת מדד על פיצויי הפרישה. "אם את רוצה לשמור על ילדייך, עדיף לך לפרוש ולגדל אותם בשקט. יש חיים אחרי הבנק, את יודעת". התקשיתי להאמין למשמע אוזניי, אך בלבי כבר ידעתי שאין לי עוד למה לצפות בין כתליו של הבנק. אמרתי לאיש כי אחזור אליו עם תשובה בהקדם. לא חלף לו שבוע, ונציג נוסף של הבנק הופיע בביתי עם מסר זהה.

למען ילדיי, למען בעלי, ולמען בריאות הנפש שלי, החלטתי לחדול מהמאבק באופן סופי. סיפרתי לאלי, בעלי, על הפרשה ועל האיומים. בעלי ההמום רתח על שלא ידע קודם לכן. לבסוף, כמו תמיד, האפיל טוב לבו על השאר. "העיקר שתהיי בריאה ושהילדים יהיו בטוחים. כל היתר זניח", אמר אישי היקר. כעבור יומיים הודעתי לבנק על נכונותי לפרוש, אך בתנאי ברור אחד: שמי לא יוזכר לעולם בהקשר לאותה מעילה. הבנק נעתר ובירך אותי על החלטתי. ההכנות לעזיבתי הושלמו.

אהבת? דרג!

אודות הסופרת יפה גולן

הסופרת יפה גולן
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 21-25, סיפורה של יפה גולן, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.