יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 21

האזינו לפרק מספר 21 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

קהל סקרנים הקיף את הבנק וצפה בחבלנים שמנעו ממני לעבור. "אני מנהלת הסניף", רתחתי, "תנו לי לעבור". אדם לבוש מדי משטרה ציווה עליי לא לזוז ממקומי. כפי הנראה, היה הוא המפקד על הנעשה בשטח. "אסור לך להיכנס. אנחנו מפרקים פה פצצה, שאם חלילה תתפוצץ, המשרד שלך יהיה הנפגע העיקרי מההדף". מתאזרת בסבלנות, המתנתי עד שתפורק הפצצה המסתורית. נכנסתי לסניף, מסרבת להתייחס ברצינות לרמזי המשטרה. שטויות, גיחכתי לעצמי, מי ירצה לטמון לי פצצה? זה פשוט לא יעלה על הדעת. לא הזקתי לאיש. ועוד פצצה. נו, באמת. הנחתי כי מדובר במלחמת עבריינים אשר טעו מעט במיקום, או כיוונו את האש לבניין סמוך. בעודי שותה את ספל הקפה של הבוקר, החלו להגיע עובדי הסניף. כל פקיד שהגיע שמע מקודמו את תקציר אירועי הבוקר. התלחשויות, חצאי משפטים ומילות הפתעה התערבבו בחלל, עד שבהדרגה נדמו. עוד יום עבודה שגרתי החל.

כשיצאתי מהבנק בשעות אחר הצהריים חשכו עיניי. התקרבתי לרכב שלי, מסרבת להאמין. צבעו הלבן קולף באכזריות מכל הצדדים. הפעם, הבנתי שזו חבלה מכוונת. "מישהו שפך לך חומצה על הרכב", אמר מיד בעלי, כשראה את הנזק, "לא ייאמן". לא היה לי הסבר למעשה. מוטרדת, ישבתי מהרהרת כמה רגעים והתחלתי לחשוד כי לקוח רגזן רוצה לנקום בי. "מזל שממילא תכננתי להחליף את הרכב", אמרתי לאלי, "אין לי כוח אפילו להגיש תלונה או לתקן את הנזק. אין טעם, מחר אתחיל לחפש מכונית".

עייפה, נשקתי לבעלי ופניתי לחדר האמבטיה, מספיק התרגשויות ליום אחד, מלמלתי לעצמי, מסובבת את ברז המים החמים, אני חייבת לשטוף ממני את היום הזה ולהירגע.

המקרה נשכח במהרה. אולם כמה ימים לאחר מכן הגיע היום ששינה את מסלול חיי. לאחר פגישה חשובה עם לקוחות בבנק, צלצל הטלפון במשרדי. הרמתי את השפופרת ושמעתי קול גברי, מעוות. "גברת גולן, יש לך ילדים נחמדים, תשמרי עליהם". מסך כהה ירד מול עיניי. מעורפלת, הרגשתי צורך עז להקיא והתאפקתי. רצתי החוצה לעבר הרכב שלי, ונסעתי במהירות לכיוון בית הספר של ילדיי. הגעתי בזמן ההפסקה. לא התקשיתי להבחין בהם משחקים עם חברים בחצר. רגועה יחסית, פניתי לאחור, נמנעת מלהטרידם, שכן לא היו רגילים לראותני בשעה כזו.

שבתי למשרד, וניגשתי לבר המשקאות הפרטי שלי, מתנה מקורית שקיבלתי לרגל מעבר הסניף למשכנו החדש, מקומץ לקוחות שהפכו לידידיי. הודיתי לידידים בחום, למרות הידיעה שהבר ישמש לכל היותר להרמת כוסית באירועים מיוחדים. מעולם לא הייתי שתיינית. זיכרון עמום, של משקה חום וסמיך שהקהה את כאבי השיניים שלי כמתבגרת, פילס את דרכו לתודעתי ונתערבב עם הכאב שחשתי בבטני. המשקה עשה את שלו, הרפה את גופי ואת סחרחרת המחשבות הבלתי פוסקת. רק מחשבה אחת, של ארבע מילים, נותרה בהירה מכולן. מישהו ניסה להשתיק אותך, אמרתי לעצמי.

לאור היעדר ממצאים או תגובה מצידו של הבנק בנוגע לפרשיית המרמה עליה סיפר לי אריק, נטשתי גם אני את העניין. שכנעתי את עצמי שזה ודאי לא עניין רציני. אולי לא היתה פה קנוניה כי אם מקרה חד פעמי, בחור שחצן שמגזים ומפליג במעשיות. אולם כעת הרגשתי שאין בכוחי להתמודד עם המצב לבד, וניגשתי ליואב סגני אשר שמע את דבריי והסכים. "משהו מוזר ביותר מתרחש כאן", אמר לי. למעט יואב, לא שיתפתי איש באירועי היום, גם לא את בני משפחתי. בלילה, מכווצת מפחד, בלעתי כדור הרגעה, ונרדמתי.

אריק גבה הקומה המשיך לפקוד את הסניף, מלווה לעתים בחבריו ולעתים באחיו, שכמוהו, פיזר חיוכים לרוב. בוקר אחד הופיע בבנק עם אדם אשר עורר בי לא מעט חשדות. חזותו היתה כשל איש העולם התחתון, "גורילה" כפי שנהוג לכנות אדם המחסל חשבונות עם אויבים. ללא התראה, נכנסו השניים למשרדי, כשאריק מסמן בידו לחברו, "הנה, זו יפה גולן שסיפרתי לך עליה". אף כי לא הובהר לי מהו פשר הביקור, נמנעתי מלשאול שאלות. אחרי הכול, היה זה מנהג שבשגרה, להציג אותי בפני לקוחות פוטנציאליים שביקשו להכיר את מנהלת הסניף.

האיומים הטלפוניים לא פסקו, אלא המשיכו בתדירות הולכת וגדלה. המסר היה זהה: "יש לך ילדים נחמדים, תשמרי עליהם". ניסיונותיי להגיב או להאריך בשיחה לא הצליחו, והשיחה תמיד נותקה במהירות.

החלטתי לפנות לאחי אלי אשר עסק בעבר בשיקום אסירים, והיטיב להכיר את עולם הפשע. אחי שמע את פרטי הסיפור וכשעלה שמו של אריק, קטע אותי בחדות, "היזהרי יפה, יש לך פה עסק עם העולם התחתון". אחי המודאג החל להגיע לסניף לביקור יומיומי, לעתים בצהריים ולעתים בבוקר השכם. עם זאת, היינו שנינו תמימי דעים לגבי פנייה למשטרה. "פעולה שכזו רק תגביר את זעמם של העבריינים", אמר לי אחי, שסבר גם כי יידרש זמן רב, אם בכלל, עד לפענוח המקרה על ידי השוטרים. בנוסף, חשבתי לעצמי, אני מנהלת הבנק היחידה בחולון, וכאשר יתפרסם דבר התלונה, גם ללא ציון שמי, לא יהיה קשה לנחש במי מדובר. אצטרך לעשות את העבודה בעצמי, הרהרתי בכובד ראש, אין לי ברירה.

אהבת? דרג!

אודות הסופרת יפה גולן

הסופרת יפה גולן
פורסם בקטגוריה יפה גולן, יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 21-25, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.