יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 17

האזינו לפרק מספר 17 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

"סניף נאות רחל בחולון זקוק בדחיפות לסגן מנהל עם אישיות חזקה". כך נמסר לי בשיחת טלפון מהנהלת הבנק שקטעה בוקר אחד את עבודתי. על מנת לטפל בבעיות התפקוד של הסניף הוחלט למנות אותי לתפקיד. ההחלטה אישרה, לשמחתי, את ההערכה לה זכיתי בדרג הניהולי של הבנק.

"גבר שאוכל לסמוך עליו", ביקש מפורשות מנהל הסניף בחולון, לאור הקשיים הרבים שניצבו מולו. משנאמר לו שאישה מגיעה, התאכזב, ונרגע רק ברגע שהדגישו בפניו כי "זאת אישה ממש כמו שני גברים". נפגשנו, ולאחר שיחה קצרה שבמהלכה תהה על קנקני, הודה כי ייתכן שחששותיו היו לשווא. עם הזמן התהפכו דעותיו לחלוטין והוא נתן בי אמון מלא. לא פעם, כאשר קצר חשמלי הפעיל את האזעקות בסניף והיה צורך להגיע למקום, הטיל את המשימה עליי. באישון לילה היתה מגיעה ניידת משטרה לאסוף אותי ויחד היינו נוסעים לסניף. "מה יגידו עליי בשכונה", שאלתי יום אחד את השוטרים, "שניידת משטרה אוספת אותי בשעות כאלה?" הרי אם יראו אותי, יחשבו שהסתבכתי עם החוק. "גברת גולן", ענה לי השוטר, "כל מה שהשכנים יגידו, זה שמנהל הסניף שלך פחדן".

עד מהרה גיליתי כי יחסי העבודה בסניף היו עכורים. המרירות, תרבות המרפקים והעיסוק הבלתי פוסק באחר, אפיינו את התנהגותם של מרבית מעובדי הסניף, והשפיעו במישרין על איכות העבודה. כינסתי את הפקידים לישיבה, שבה הצהרתי כי אין לי עניין במאורעות העבר. "כיוון שפני כולנו לעתיד", נאמתי, "אני מציעה לפתוח דף חדש. עובדים שידעו לעבוד יחד בצוות וליזום רעיונות חדשים לטובת הסניף והלקוחות יתוגמלו בהתאם". בזמן הישיבה שמתי לב כי אחת העובדות הבולטות והחזקות בסניף היתה עסוקה במריחה מופגנת של לק בוהק על ציפורני ידיה. אותה בחורה נהנתה מתדמית של עובדת אשר ההנהלה מפחדת להתעסק איתה, וניצלה את מעמדה המפוקפק על מנת להיעדר מהעבודה בתדירות גבוהה, בכל עת שחפצה, ומבלי שטרחה להודיע מראש. כשכבר הואילה בטובה להגיע לעבודה, נראה היה שאת מרבית שעותיה העבירה בשיחות טלפון. ידעתי כי בהיותה עובדת בעלת קביעות, אין באפשרותי לפטר אותה מבלי לגרום לסכסוך עבודה ארצי, וכי מנהלים רבים לפניי כשלו בניסיונותיהם לשדלה לעזוב מרצון. החלטתי לנסות טקטיקה אחרת.

באחד מימי היעדרותה, התפניתי לבדוק מה היא באמת עושה בזמן זה. התקשרתי לביתה, שם נמסר לי כי הלכה לבריכה. זימנתי אליי מיד את ראש ועד העובדים בסניף. "כשמישהו מנסה לדפוק את ההנהלה זה מצער אותי, וזה טבעי ומובן", אמרתי, "אבל כשעובדת, חברה שלכם, הרשומה היום כחלק ממצבת כוח האדם של הסניף, מנסה לדפוק אתכם זו כבר ממש בעיה שלכם". לפני שהספיקה למחות המשכתי, "עכשיו, לדוגמה, בזמן שהיא שוחה להנאתה בבריכה, אתם צריכים לעבוד קשה יותר. למעשה, חובה על כולנו לבטל את הפסקות הצהריים שלנו כי הלחץ עולה והלקוחות ממתינים". ראש הוועד נסעה מיד לבריכה, וביקשה לקרוא לעובדת ברמקול. ואכן, היא הגיעה חיש מהר, לבושה בבגד ים. "את לא אמורה להיות חולה?" שאלה ראש הוועד, "כן, אני חולה, אבל השמש טובה לי, היא מרפאת אותי", השיבה במבוכה. מאותו רגע החליטו עובדי הסניף להחרימה.

למחרת, עם שובה לעבודה, פניתי אליה, "בכל מקרה לא באת לכאן על מנת לעבוד. אז בואי, קראי ספר ושלבי רגליים. אני מאשרת לך לא לעבוד בכלל. רק לשבת ולנוח".

היום הראשון מצא חן בעיניה. היא הגיעה מאוחר, התיישבה מאחורי אחד הדלפקים, והעבירה את היום כשהיא שקועה בקריאתו של רומן רומנטי שהביאה מהבית. כך חלף לו שבוע. לאחר עשרה ימי עבודה, במהלכם התעלמו ממנה העובדים לחלוטין, צעדה למשרדי וביקשה עבודה. "יקירתי, אצלי לא תקבלי שום עבודה", אמרתי לה במהירות את שתכננתי לומר זמן רב. "אני נותנת לך הזדמנות שלא תחזור על עצמה. או שתחתמי מיד על פרישה ותקבלי מאתיים אחוזי פיצויים, או שכל הסניף ימשיך להתעלם ממך עד שתחפצי לעזוב מרצונך, אבל אז, אני מבטיחה לך, תנאי הפרישה שלך יהיו גרועים".

היא הסכימה. נתתי לה כסף למונית, ושלחתי אותה למחלקת כוח אדם במשרדים הראשיים של ההנהלה. "הבעייתית שלנו בדרך אליכם, תחתימו אותה מיד". לאושרם לא היה גבול. "יפה, זה הישג לא ייאמן. שנים ניסינו להיפטר ממנה ללא הצלחה. אנחנו פותחים את השמפניות". הרגשתי סיפוק רב, ידעתי כי במקרה זה הפעלתי את סמכותי כמנהלת בחוכמה, ופעלתי לטובת הסניף והעובדים.

במשך ארבע שנותיי כסגנית מנהל הסניף, השקעתי זמן ומאמצים רבים בניסיונות לשפר את מערכות היחסים עם העובדים. כבר אז הבנתי, כי בכל מצב העובדים ימשיכו להיות הנכס העיקרי של הסניף, ושטיפוחם חיוני על מנת להגיע להישגים. הייתי משתפת אותם ביעדים, בהחלטות ואף בלבטים שעלו בישיבות ההנהלה. הייתי פותחת את ישיבות הבוקר עשרים דקות לפני מועד קבלת קהל. במהרה הפכה הישיבה לכלי בעל ערך רב עבור העובדים והנוכחות היתה מלאה. גם התוצאות הכספיות לא איחרו לבוא, והסניף זכה בפרסים ובגביעים רבים על הישגיו.

ההצלחה העקבית של הסניף הגדילה את כוח המיקוח שלי מול ההנהלה, ויכולתי לדרוש העלאות בדרגה ותוספות שכר למצטיינים שבעובדי הסניף. בהדרגה, עלתה המוטיבציה הכללית של העובדים, שהמשיכו להוכיח את עצמם, ואני יכולתי להתפנות לקידום הסניף והגדלת הרווחים.

מעבר לכישורי הניהול שרכשתי, התחלתי לצבור מוניטין של בעלת חוש מפותח ללכידת נוכלים. את הסניף היה פוקד לעתים אדם שקשה היה להתעלם ממנו, אלוף משנה שהגיע תמיד לבוש מדים מגוהצים. גבוה, כריזמטי ונאה ביותר. מנהל הסניף, שכמו רבים אחרים באותה תקופה התייחס לקצינים בכירים בהדרת כבוד, היה מקבל אותו כבן מלכים, עם קפה וכיבוד שנרכש במיוחד לאירוע. השניים היו מסתגרים בחדר המנהל ומשוחחים שעות ארוכות; בין היתר, על פעולות ההתנדבות של האל"מ למען קשישים ונזקקים.

"תראי איזה בן אדם טוב הוא", נהג המנהל לומר לי בסיום פגישותיהם המשותפות. "למרות מעמדו הוא יורד אל העם".

"כן", אמרתי. "אבל מי האיש הזה? אתה באמת מכיר אותו?" שאלתי.

"את יודעת מה זה אלוף משנה בצה"ל?" פער המנהל את עיניו כמתפלא על שאיני מתרשמת. "זה אדם חשוב. הוא ממתין לקבלת שלוש מאות אלף מארק מגרמניה, ובינתיים אישרתי לו לקבל פה כסף על חשבון הבטוחה הזאת. חשוב לי לשמר פה לקוח כזה ולהעניק לו אשראי לפנים משורת הדין".

"יש לי הרגשה לא טובה לגביו", אמרתי בחשש. "הכסף שהוא לכאורה ממתין לו היה אמור להגיע לפני כמה חודשים". ידעתי מניסיוני במחלקת מטבע זר כי העברות מסוג זה מתבצעות לאלתר. המורכבות שבהן הסתיימו תוך ארבעה-עשר יום לכל היותר, ואילו פרשיית האל"מ נגררה במשך זמן רב.

"נו באמת, יפה", נזף בי המנהל, "את לא באמת חייבת תמיד להציג דעה הפוכה. אנחנו מדברים על אדם מכובד".

לא ויתרתי. "לא נראה לך מוזר", שאלתי, "שאדם בעל דרגה כזו פנוי להסתובב כל כך הרבה זמן, ובשעות שונות של היום, בבנק, מחוץ למסגרתו שאמורה להיות תובענית ולוחצת? וחוץ מזה", הקשיתי, "האם איש כזה, שמרוויח משכורת נאה, יבוא לבקש בכל פעם כמה אלפי לירות על חשבון העתיד? לי זה מריח לא טוב".

המנהל נראה כמי שנואש מללמד אותי נימוסים וסדרי עולם ופטר אותי מעליו. כמה ימים לאחר מכן, התנוססה מעל דפי העיתון תמונתו של הקצין ומעליה הכותרת "המתחזה". התברר כי אותו קצין כביכול, נעצר בחשד להונאה רחבת היקף במקומות רבים ברחבי גוש דן, ואף אושפז בעבר בבית חולים לחולי נפש. על אף שלא הודה בכך בפניי, מאותו יום ביקש המנהל את טביעת העין שלי לגבי לקוחות מסוימים, בישיבות עסקיות, ובטרם אישורם של מהלכים מיוחדים שהיו בתחום סמכותו.

אהבת? דרג!

אודות הסופרת יפה גולן

הסופרת יפה גולן
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 16-20, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.